מהם התנאים לכניסה לתוקף של ייפוי כח מתמשך

ייפוי כוח מתמשך הוא אחד הכלים המרכזיים שנוצרו בתיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). יכ"מ מאפשר לאדם לתכנן מראש כיצד ינוהלו ענייניו כאשר לא יהיה מסוגל להבין בדבר. אך מהם התנאים לכניסה לתוקף של ייפוי כוח מתמשך? על כך במאמר זה.

נקודת המוצא: מועד חדילת ההבנה אינו מספיק לבדו

התשובה הקצרה: המועד בו חדל הממנה להבין בדבר הוא מועד הכניסה לתוקף של ייפוי הכוח המתמשך. יחד עם זאת, כל עוד לא התמלאו התנאים הקבועים בחוק לעניין כניסה לתוקף במלואם – לא יהיה לייפוי הכוח כל ערך. כלומר, אין די בהתקיימות מצב של אי-מסוגלות אלא יש להשלים גם את ההליך הפורמלי מול האפוטרופוס הכללי, בהתאם לסעיף 32יט לחוק.

סעיף 32יט(א) לחוק הכשרות קובע שתי אבני יסוד:

"(1) ייפוי כוח מתמשך ייכנס לתוקפו במועד שבו חדל הממנה להיות מסוגל להבין בדבר, בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח המתמשך, ובכלל זה לקבל החלטות בקשר אליו, ובלבד שמיופה הכוח מסר לאפוטרופוס הכללי הצהרה כי התקיימו התנאים לכניסת ייפוי הכוח לתוקף, כולו או חלקו, וכי קוימו חובות היידוע; היתה חוות דעת מומחה תנאי לכניסת ייפוי הכוח לתוקף, תצורף להצהרה חוות הדעת;" (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

"(2) קיבל האפוטרופוס הכללי הצהרה כאמור בפסקה (1), ימסור למיופה הכוח אישור כי ייפוי הכוח נכנס לתוקף, וישלח הודעה על כך לממנה ולאדם המיודע."(ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

חשוב לזכור: אין בכניסתו לתוקף של ייפוי הכוח המתמשך, כשלעצמו, כדי לשלול את כשרותו המשפטית של האדם (סעיף 32כ' לחוק הכשרות)(בן דוד, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה - הלכה ומעשה (מהדורה שניה, 2019), (להלן: "בן דוד") בעמ' 269)). כלומר, גם לאחר שהייפוי נכנס לתוקף, כשרותו של האדם לא נשללת אוטומטית.

התנאים לכניסה לתוקף: שלושה מועדים קובעים - חתימה, הפקדה, וכניסה לתוקף

ביחס ליכ"מ קיימים שלושה מועדים עיקריים:

1. מועד החתימה;

2. מועד ההפקדה;

3. מועד הכניסה לתוקף.

על אף שמועד חדילת ההבנה הוא המועד המהותי לכניסה לתוקף, לא תתקבל תחולה אפקטיבית עד למילוי כל התנאים לכניסה לתוקף - לרבות הפרוצדורליים, ובראשם הצהרת מיופה הכוח לאפוטרופוס הכללי, צירוף חוות דעת במקום שהדבר נדרש וקבלת האישור מהאפוטרופוס הכללי.

שתי דרכים לקבוע כניסה לתוקף של יכ"מ: הדרך שקבע הממנה או תקנות המומחים

החוק מאפשר שתי מסלולים עיקריים לקביעת אי-מסוגלות לצורך הפעלת ייפוי הכוח:

1. הדרך שקבע הממנה בתוך ייפוי הכוח;

2. בהיעדר קביעה – תחולת תקנות המומחים.

סעיף 32יט(ג) לחוק הכשרות קובע כדלקמן:

"(ג) הממנה רשאי לקבוע בייפוי כוח מתמשך את הדרך שבה ייקבע כי הוא אינו מסוגל להבין בדבר, בין באמצעות חוות דעת מומחה ובין בדרך אחרת, ובלבד שלא ייקבע כי ייפוי הכוח ייכנס לתוקפו לפי החלטתו של מיופה הכוח בלבד, ורשאי הממנה לקבוע מבחנים שונים לכל עניין; לא קבע הממנה כאמור, יראו אותו כמי שאינו מסוגל להבין בדבר אם נקבע בחוות דעת מומחה שנמסרה למיופה הכוח כי הממנה אינו מסוגל להבין בדבר; מיופה הכוח יהיה מוסמך לתת הסכמה בשם הממנה לביצוע הבדיקה הדרושה לשם עריכת חוות הדעת האמורה." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

כלומר, המחוקק נתן בידי הממנה חירות לקבוע מנגנון ספציפי – רפואי או אחר – לקביעה שהגיע זמן ההפעלה. עם זאת, לא ניתן להעניק סמכות כזאת למיופה הכוח עצמו שכן בעת שמתקיימים התנאים לכניסה לתוקף של היכ"מ, הוא כבר אינו מבין בדבר ולכן אינו יכול לקבל החלטות מושכלות לגבי מצבו ועתידו.

פרשנות והיקף השיקול: חירות הממנה מול חשש לניצול

לשון החוק - מרחיבה: היא אינה מחייבת אבחנה רפואית דווקא. מבחינה תיאורטית, ניתן לקבוע שאדם מהמעגל המשפחתי או החברתי (שאינו מיופה הכוח) יהיה הגורם הקובע את אי-המסוגלות. דברים אלו מחוזקים בדברי ההסבר להצעת החוק, בהם צוין כי "הממנה רשאי לקבוע את הדרך שבה ייקבע כי הוא אינו מסוגל להבין בדבר – למשל, באישורו של רופא או מוסד רפואי מסוימים" (בן דוד, בעמ' 270).

עם זאת, ישנו חשש מובנה בדבר, שכן העדפת חירות ההסדרה בידי הממנה עשויה לפתוח פתח לאפשרויות ניצול של הממנה.

לדוג': נניח שהממנה קבע בן משפחה שאינו מיופה כוח כגורם קובע, ובני המשפחה מעוניינים להעביר את הממנה למוסד בניגוד לרצונו, אותו גורם יכול לקבוע באופן חד-צדדי שהממנה "אינו מסוגל להבין בדבר" ואז מיופה הכוח יפעל להעברה למוסד – אף אם הממנה מבחינתו כשיר. תרחישים אלו ממחישים מדוע חיוני להכפיף את הקביעה לאיש מקצוע דווקא - הכפוף לחובות נאמנות הקבועות בחוק, מוסמך חיונית מבחינת אחריותיות, מומחיות ובקרה. חשוב מכך - בעל מקצוע חיצוני נעדר כל אינטרס ועל כן החשש כי יקבל החלטות שאינן ממין העניין פוחת.

המלצה מרכזית: לקשור את הקביעה לאיש מקצוע רפואי מתאים

לאור האמור, קיימת עדיפות מעשית לקביעה רפואית על ידי רופא מתאים, ואף רצוי לציין במפורש את תחום התמחותו: רופא משפחה, גריאטריה, פסיכיאטריה וכיוצ"ב – וזאת על מנת למנוע מצבים בהם תעודת רופא נחתמת בידי מי שאינו בקיא בתחום הכשירות המשפטית והכשירויות הקוגניטיביות. יש עורכי דין הממליצים להפקיד סמכות זו בידי רופא מומחה בכיר (למשל מנהל מחלקה), אולם הדרך המצויה היא להסתמך על הרופא המטפל המכיר את הממנה לאורך זמן. כמובן שכאשר מציינים רופא ספציפי – מומלץ לוודא מראש שהוא מסכים לשאת בתפקיד, ולציין חלופה אם לא יהיה באפשרותו לקבוע.

יתרונות: המנגנון "הפרטני" (קביעה של הממנה ביכ"מ אימתי הוא נכנס לתוקף) מצמצם עלויות, מרגיע את הממנה ומבטיח היכרות רציפה.

חסרונות: "קיצורי דרך" והחמרת חשדות לניצול, בעיקר במערכות יחסים לא סימטריות. לפיכך, כאשר היכ"מ עשוי לעמוד במוקד מחלוקת משפחתית או כשיש סיכון מוגבר להתנגדויות – עדיף לבחור ב"דרך המלך" של תקנות המומחים.

ניתן לשלב בין הגישות – לא רק חוות דעת רופא, אלא גם עדכון גורם נוסף (אדם מיודע/בן משפחה) מראש, עם אפשרות לדרוש חוות דעת נוספת. לחלופין, יש מי שמציעים לדרוש חתימה של כל מיופי הכוח כתנאי להפעלה; יחד עם זאת, יש להיזהר שכן מתכונת זו טומנת בחובה סיכון של "זכות וטו" לכל אחד מהמיופים שתנוצל לרעה.

מסלול ברירת המחדל: תקנות המומחים

אם הממנה לא קבע מנגנון ספציפי, תחול מסילת ברירת המחדל שבסעיף 32יט(ג)לחוק הכשרות סיפא: "...לא קבע הממנה כאמור, יראו אותו כמי שאינו מסוגל להבין בדבר אם נקבע בחוות דעת מומחה שנמסרה למיופה הכוח כי הממנה אינו מסוגל להבין בדבר; מיופה הכוח יהיה מוסמך לתת הסכמה בשם הממנה לביצוע הבדיקה הדרושה לשם עריכת חוות הדעת האמורה."

לעיתים קושי מרכזי מתעורר אצל מי שסובלים מבעיות פסיכיאטריות – במקרה כזה המחוקק הסמיך מפורשות את מיופה הכוח להסכים לבדיקה לשם עריכת חוות הדעת, כדי לאפשר את השלמת ההליך גם במצבים של התנגדות (ס' 32ו(ג)(ב) לחוק הכשרות).

חובות היידוע וההתנהלות מול האפוטרופוס הכללי

מיופה הכוח חייב להצהיר לאפוטרופוס הכללי כי התקיימו התנאים לכניסה לתוקף וכי "קוימו חובות היידוע". רק לאחר קבלת הצהרה כדין – האפוטרופוס הכללי מנפיק אישור כי הייפוי נכנס לתוקף ושולח הודעה לממנה ולאדם המיודע. שלב זה אינו טכני גרידא: הוא נקודת בקרה חשובה שמוודאת עמידה בחוק ובזכויות ההליך ההוגן.

סיכונים מרכזיים והמלצות יישומיות לעריכה מושכלת של ייפוי כוח מתמשך

יש להיזהר מפני "סכנת כניסה לתוקף נחפזת מדי ועל נקלה" כאשר מובנים מנגנונים גמישים יתר על המידה. כדי להפחית חששות לניצול ולמחלוקות, מומלץ:

• לקשור את מנגנון ההפעלה לעמדה רפואית מקצועית, עם ציון תחום התמחות מתאים.

• לשקול מנגנון דו-שלבי: חוות דעת רפואית + הודעה לגורם נוסף שיכול לבקש חוות דעת שנייה לפני מסירת ההודעה על התקיימות התנאים לכניסה לתוקף.

• להימנע ממסלולים העלולים לעורר חשד ל"עקיפת" תקנות המומחים, בעיקר בהקשרים משפחתיים לא-סימטריים.

• כאשר מציינים רופא ספציפי – לאשר מראש את הסכמתו, ולכלול חלופה אם ייעדר או לא יוכל לפעול במועד.

• לשקול שימוש בתקנות המומחים כ"דרך המלך" בכל מקרה של רגישות מוגברת, מחלוקת צפויה או ייפוי כוח חריג במבנהו.

בצד יתרונות הגמישות (עלות, היכרות אישית עם המטפל), יש לזכור כי "קיצורי דרך" בבחירת גורם קובע שאינו איש מקצוע יכולים "לעורר חשד של ניצול על ידי מיופה הכוח או אחרים," ולהפוך את מנגנון הכניסה לתוקף עצמו לראיה בידי מתנגדים, בטענה שמדובר בעקיפה של מסלול הבדיקה המקצועי.

התאמת המנגנון למבנה המשפחתי ולסיכון למחלוקות

במערכות יחסים קרובות וסימטריות – ניתן להקל ולקבוע מנגנון גמיש יותר. לעומת זאת, כאשר צפויה מחלוקת או כשהנסיבות חריגות – עדיף לבחור בתקנות המומחים, גם אם מראש מציינים מיהו המומחה.

היבט כלכלי וזמינות שירותים מקצועיים

החוק, בלשונו, "אינו מחייב אבחנה רפואית" כמנגנון יחיד, וזאת תוך איסור נקודתי על קביעה בידי מיופה הכוח עצמו. ועדיין, אף אם לשון החוק מאפשרת גמישות רבה – טוב יעשה הממנה אם יבחר במנגנון קביעה מקצועי ואחראי, תוך ציון תחום המומחיות, ולעיתים בצירוף תנאי נוסף של יידוע ובקרה. בכך מצמצמים סיכוני ניצול ומחזקים את הלגיטימציה של הכניסה לתוקף בעת הצורך. יפים לעניין זה דברי פרופסור בן דוד במאמרו בן דוד, בעמ' 270:

"הטלת האחריות לקביעת מצב הממנה על בעל מקצוע, מבטיחה גם את הידע והמומחיות לקבל החלטה ראויה וגם את האחריות של בעל המקצוע, היודע כי יתכן ויידרש ליתן דין וחשבון על החלטתו."

לסיכום

התנאים לכניסה לתוקף של ייפוי כוח מתמשך נשענים על שני נדבכים משלימים: (1) קביעה מהותית של אי־מסוגלות לפי המנגנון שנקבע ביכ"מ (או לפי תקנות המומחים), (2) והשלמת ההליך הפרוצדורלי מול האפוטרופוס הכללי —הצהרת מיופה הכוח, חוות דעת מקום שנדרשת, ואישור הפעלה.

מאחר שלשון החוק מעניקה גמישות אך חושפת לסיכוני ניצול ומחלוקת, ההמלצה המעשית היא לעגן קביעה בידי איש מקצוע רפואי מתאים, לציין תחום התמחות ואף חלופה, ולשקול מנגנון דו־שלבי של חוות דעת ויידוע גורם נוסף. במקרים רגישים או סיכון למחלוקות — עדיף לאמץ את “דרך המלך” של תקנות המומחים. יש לזכור כי עצם הכניסה לתוקף אינה שוללת את כשרותו המשפטית של הממנה, וכי עמידה קפדנית בחובות היידוע והתיעוד מחזקת את הלגיטימציה של ההפעלה. התאמה מושכלת למבנה המשפחתי, תיאום ציפיות עם הגורמים המקצועיים, ותכנון ניסוחי מדויק — יבטיחו מנגנון הפעלה הוגן, ברור ויישים בזמן אמת.

#מאמר זה מבוסס על מאמרו של משה בן דוד, ייפוי כח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה - הלכה ומעשה (מהדורה שניה, 2019).

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.