על חוזה פסול ותוצאותיו

חוזה פסול הוא אחד הנושאים הרגישים בדיני החוזים. הוא נוגע בנקודת המפגש בין אוטונומיית הרצון החוזית לבין האינטרס הציבורי.

תחילה, להמחשת המצב המשפטי הקודם, יפים דברי כבוד השופט זילברג בע"א 110/53 ג'יקובס נ' קרטוז, פ"ד ט 1401, 1407 (1955), כדלקמן:

הכלל המונח ביסודה של כל תורת החוזים הבלתי חוקיים הוא: Ex turpi cause non oritur actio בעברית: "מן עילה בת עוולה, לא תצמח זכות תביעה". הדגש הוא על המילה "תביעה" כפי שיוצא מן הפסק הרומאי השני, בן לוויתו של הראשון: in pari delicto (turpitudine), potior est conditio defedentis (ובעברית, א.ד.:) חטאו (או: סרחו) שניהם כאחד, יד הנתבע על העליונה."(ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

המשמעות המעשית של כללים אלה הייתה הימנעות בתי המשפט מטיפול בחוזים פסולים, ודחיית תביעות הנסמכות עליהם. כך הוקפא המצב העובדתי לאחר ביצוע החוזה הפסול - “ההפסד נשאר במקום שבו נוצר והמחזיק בפועל זכה” (שלו וצמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019), 617 (להלן: "שלו וצמח")). בהתאם, אפילו כאשר החוזה היה בלתי חוקי, העברת הקניין שבוצעה בפועל לא בהכרח התבטלה. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט זוסמן בע"א 373/54 אהרונסט נ' נוימן, פ"ד י 1121, 1146 (1956), כדלקמן:

“אי-חוקיות המעשה אינה מונעת, בדרך כלל, את רכישת הקנין”.

כלומר גם במקרה שהחוזה בוטל, תוצאות קיומו - נותרות בעינן.

תיקון סעיפים 30–31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אפשר לבית המשפט לבטל חוזים "פסולים" בהתאם לעיקרון ש'חוטא לא יצא נשכר' ((שלו וצמח, 617) וקבע את המקרים בעטיים ניתן לבטלו. נוסח סעיף 30 לחוק החוזים כדלקמן:

"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל."

סעיף 31 לחוק החוזים קובע את כלל ההשבה העקרוני ואת חריגיו, ומעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב, כדלקמן:

"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו."

ס' 31 מחיל את סעיפים 19 ו- 21 לחוק החוזים על מקרה של ביטול חוזה פסול. ס' 19 מאפשר ביטול חלקי של החוזה הפסול, בין היתר מתוך מדיניות משפטית ש'חוזים צריך לקיים' (דנג"צ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 373 (2000). אם יש חלק שלגביו אין פסלות ואף הסכמה בין הצדדים להותרתו על כנו, ניתן לבטל רק חלק מן החוזה ולהותיר את החלק ה'כשר' על כנו. נוסח הסעיף כדלקמן:

"19. ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו."

ס' 21 למעשה פותר את בעיית 'חוטא יוצא נשכר', כאשר הוא מחייב את השבת המצב לקדמותו. קרי אם בוטל החוזה, משיבים את מה שנמסר מכוח החוזה, כאילו מעולם לא נכרת חוזה. נוסח ס' 21 לחוק החוזים כדלקמן:

"21. משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

השינוי אינו רק טכני אלא ערכי: השבת המצב לקדמותו עושה צדק בין הצדדים, שכן אם חוזה נפסל אך צד עדיין קיבל את התמורה בגין החוזה, אין תועלת בביטול החוזה.

ועדיין, לעיתים בית המשפט יפטור צדדים מהשבה, על אף שנקבע שהחוזה לא חוקי - כאשר השבה היא הכלל, הפטור מהשבה הוא החריג. מהם השיקולים לפטור מהשבה? יפים לעניין זה דברי כבוד השופט עמית בע"א 6667/10 הלוי בר טנדלר נ' קוזניצקי (פורסם בנבו, 12.9.2012), פסקה 28 לפסק הדין:

"א. הפטור מהשבה ייעשה מקום בו בית המשפט משוכנע כי השבה תביא לתוצאה לא צודקת בין הצדדים. ב. בית המשפט לא יפסוק השבה מקום בו יש בהשבה הקונקרטית כדי לעודד ביצועם של חוזים בלתי חוקיים או לסכל את תכלית הפסילה באופן שמאפיל על שיקולי הצדק. ג. מידת אי החוקיות של החוזה - ככל שאי החוקיות חמורה בית המשפט יסרב להושיט ידו לעזרת הצדדים ויפטור מהשבה ד. מידת האשמה של הצדדים באי חוקיות - ככל שאשמתו של הנתבע גדולה יותר תוכר זכות ההשבה ובית המשפט לא ישתמש בסמכותו לפטור מהשבה. ה. מידת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי - השאלה האם יש מקום לפטור מהשבה עולה בעיקר במקרים בהם החוזה קויים רק בחלקו, מאחר שאם החוזה קויים במלואו אין לכאורה מקום להשבה כי כל צד קיבל את התמורה שציפה לה. עם זאת, גם במקרה בו החוזה בוצע במלואו, ייתכנו מקרים בהם יורה בית המשפט על השבה, וזאת כאשר לאי החוקיות מצטרף גורם נוסף כמו מצג שווא או כפייה ועושק (פרידמן, תוצאות אי החוקיות חלק א, עמ' 399-398). ו. ככלל, יש לפטור מהשבה מקום בו מקור התמורה או הנכס מושא ההשבה במעשה הפסול עצמו, או שיש בהשבה כדי להשלים את המהלך הלא חוקי. כך לדוגמה, במקרה של שוחד או תמורה לביצוע פשע ששולמו. ז. ההשבה לא תפגע בצד ג' תם-לב. אמות המידה דלעיל אינן רשימה ממצה אלא כללי עזר בסוגיה של תוצאות החוזה הבלתי חוקי. כמעט לכל כלל ייתכנו חריגים, ועל בית המשפט ליישם את הכללים ממקרה למקרה על פי נסיבותיו." (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

המעבר מ'הימנעות' מהשבה ל'שיפוט מהותי'

במקום הימנעות והסתייגות, כיום הגישה היא "עניינית, פתוחה וגמישה”. בתי המשפט אינם נרתעים מלדון בטענת אי-חוקיות גם כאשר הצדדים לא העלו אותה. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת חיות בע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ייזום בע"מ נ' קפלן, פס' 11 (פורסם בנבו, 24.10.2017):

“בית המשפט אינו רשאי לעצום את עיניו אל מול אי-חוקיותו של חוזה הנגלית לפניו במהלך המשפט ועליו לעוררה על דעת עצמו ולדון בה ובהשלכותיה גם אם הצדדים בחרו שלא להעלותה. זאת בהינתן האינטרס הציבורי הגלום בבירור טענות מסוג זה”.

גם השופט שמגר עמד על כך שהשינוי הנורמטיבי הפחית את הצורך ב”זהירות היתר” בביטול חוזה פסול, בע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד לה(2) 505, 513 (1980):

"דומני כי הרתיעה, בה נהגו בתי המשפט מול פני הטענה, כי אין לאכוף חוזה, מכיוון שטמונה בו או בהוראותיו כוונה נסתרת לבצע או לקדם מטרה בלתי חוקית, כביטויה בע"א 874/75 [3] הנ"ל ובפסקי הדין הלא מעטים בעניין זה, שקדמו לו, ואשר חלקם גם אוזכר לעיל, איבדה עתה במידה מסוימת מחשיבותה. כמוזכר שם, לא קיבלו את טענת אי החוקיות באהדה, כאשר מטרתה היא לשמש לצד, הטוען אותה בתור אמתלה ותירוץ לשם התחמקות מהתחייבות, שקיבל על עצמו, ואשר אין בדעתו לקיימה. אולם, לאור שיקול הדעת, המסור עתה לבית המשפט, לפי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), איבדה זהירות היתר, שהייתה נוהגת בכגון דא, במידה רבה מחשיבותה, מבחינת המדיניות המשפטית. במלים אחרות, ניתן להגיע לאיזון הנכון על-ידי הפעלת הסמכות הרחבה יותר מזו שהייתה קיימת בעבר, המוקנית עתה לבית המשפט, לפי סעיף 3112212 האמור." (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

סוגי חוזה פסול – חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי, ונוגד את תקנת הציבור

סעיף 30 לחוק החוזים מונה שלוש קטגוריות של פסלות:

• חוזה בלתי חוקי: אי-חוקיות יכולה לנבוע בשלבים שונים:

  • כריתה בלתי חוקית – למשל, כאשר דרך כריתת החוזה עצמה עוברת על איסור דין.

  • תוכן בלתי חוקי – כאשר תניות החוזה עצמן נוגדות הוראת חוק, ישנן הוראות חוק בלתי ניתנות להתניה (קוגנטיות).

  • מטרה בלתי חוקית – כאשר תכלית ההתקשרות נועדה להשגת תוצאה אסורה.

  • חוזה שמטרתו הונאת השלטונות – לדוג' הסכמה על תשלום במזומן ללא מע"מ על מנת לחמוק מתשלום מע"מ.

  • ביצוע בלתי חוקי – ייתכן שהכריתה והתוכן כשלעצמם כשרים, אך ביצוע התחייבויות הצדדים בחוזה נעשה בניגוד לחוק.

• חוזה הנוגד את תקנת הציבור: מדובר בסעיף סל, המאפשר לבית המשפט ליצוק תוכן לתוך תחושתו כי יש לפסול את החוזה, שכן הוא אינו עומד באמות המידה החברתיות הרצויות. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט ברק בבג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם אוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 779 (1993) כדלקמן:

"תקנת הציבור הינה המכשיר המשפטי, אשר באמצעותו החברה מבטאת את "האני מאמין" שלה. באמצעותו היא יוצרת מסגרות נורמאטיביות חדשות ומונעת חדירה של הסדרים נורמאטיביים בלתי ראויים למסגרות הקיימות. אכן, תקנת הציבור הינה כלי מרכזי, אשר בעזרתו שיטת המשפט שומרת על עיקרי ערכיה כנגד מוקדי כוח שונים אשר מבקשים ליצור נורמות משפטיות או פעולות פיסיות הנוגדות ערכים אלה. זהו מכשיר שבאמצעותו נשמרת "הפעולה התקינה של מוסדות המשפט החיוניים לחברה" (י' אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי  במשפט הישראלי (חלק ג')" משפטים ד(תשל,ב-ל"ג)ד 31,  .57"תקנת הציבור" הינה החומה, אשר באמצעותה שיטת משפט נתונה, בזמן נתון, שומרת על "ציפור נפשה" מפני הסדרים (נורמאטיביים ופיסיים) המבקשים לפגוע בה. הסדרים אלה יכול שיהיו חיצוניים ויכול שיהיו פנימיים."

• חוזה בלתי מוסרי: אומנם קטגוריה נפרדת אך לרוב חוזה בלתי מוסרי נוגד גם את תקנת הציבור - הכוללת בתוכה ערכים מוסריים. אמת מידה זו - בלתי מוסרי, אינה תלויה בהפרת חוק ספציפי, אלא בסטנדרט מוסרי כללי. הלכה למעשה, הדבר יכול לשמש את בית המשפט כסעיף סל, במקרים שקשה לקבוע כי חוזה מסוים נוגד חוק ספציפי, אך ברור לכל שאין הוא מוסרי ואסור להותיר חוזים כאלה על כנם.

לא כל ביצוע בלתי חוקי הופך את החוזה לבלתי חוקי

בפסיקה הובעה זהירות לפני שיוחסה לפגם בביצוע נפקות חוזית גורפת. כך נקבע בע"א 53/80 קיבוץ שניר קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ’ שרייטר, פ"ד לז(3) 189, 196 (1983) כדלקמן:

"לא כל אי-חוקיות של ביצוע מונעת תביעה על- פי החוזה, אלא אי-חוקיות הביצוע תכשיל תביעה לפי החוזה, רק אם כוונת החוק שהופר הייתה לאסור חוזה כזה." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.).

למעשה בית המשפט הוסיף 'תנאי' לבטלות חוזה פסול - שהחוק אותו הוא נוגד נועד לפסול את המקרה של החוזה הפסול. הדבר מצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט ומקשה במקצת על פסילת חוזים. האמור מתיישב עם גישתו של כבוד השופט כהן בע"א 41/75 נילי נ' שלומי, פ"ד ל(2) 003, 007 (1976) כדלקמן:

"ואילו הייתי מחפש אי-חוקיות, על אמונתי שהייתי מוצאה! אבל לא זו בלבד שאין אני מחפש אי-חוקיות, אלא מחפש אני דרכים שלא למצאה"

סיכומו של דבר

דיני החוזים עברו מתפיסה פורמליסטית של הימנעות והתנערות אל בחינה מהותית וגמישה, המאזנת בין אוטונומיית הרצון לבין האינטרס הציבורי. סעיפים 30–31 לחוק החוזים מעניקים לבית המשפט ארגז כלים רחב – מבטלות מלאה או חלקית, דרך השבה ועד לפטור ממנה – המופעלים לפי חומרת אי-החוקיות, אשמת הצדדים, תכלית הפסילה והשלכות ההשבה, ואף בלא שיועלו הטענות מפורשות על ידי הצדדים.

עם זאת, לא כל פגם בשלב הביצוע יכתים את החוזה כולו ויקבע חוזה פסול, ורק כאשר תכלית הנורמה שהופרה היא לפסול את ההתקשרות, תיגזר בטלותה. על הצדדים למפות במדויק את מקור אי-החוקיות, לבחון אפשרות להפרדה חוזית ולהיערך לסוגיות השבה. כך נשמר העיקרון כי חוטא לא יצא נשכר, תוך עשיית צדק קונקרטי במבחן הנסיבות.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.