על נזק ראייתי

בשיטתנו המשפטית קיימת דוקטרינה של "נזק ראייתי", הנגזרת מאחריותו של אדם ל"תקלה" הראייתית שיצר שכן "הטלת אחריות על יוצרו של נזק בהתנהגות עוולתית היא מנהגו הראשוני של המשפט" (א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים, "עיוני משפט" כ"א (תשנ"ח), 191, 192).

הפן הנזיקי הוא 'לשוני מפורש', אדם גרם נזק לדבר מה שיכול לשמש כראיה, כתוצאה מכך נפגעה הגנתו או היכולת להוכיח את גרסתו של אחד מהצדדים - ולכן הוא צריך לשאת בתוצאות הנזק שגרם.

על כן, נזק זה הינו מכוח 'התרשלות' - הקבועה בס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נוסחו כדלקמן:

"35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

לדוקטרינה הנ"ל שני פנים – (1) נזיקי (2) וראייתי דיוני.

יפים לעניין זה דברי כבוד המשנה לנשיא מצא בע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב (פורסם בנבו, 10.02.05), בפסקה 19 לפסק דינו, כדלקמן:

"הלכה מיוסדת היא מלפנינו, כי מקום שבו נתבע גורם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע – כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו – עשוי בית-המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה (ראו, למשל, ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, דינים עליון סח 53, בפסקה 13; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 551‑552; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 126-125). הלכה זו, המבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות, מבטאת את הפן הראייתי-דיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי." (ההדגשות שלי, א.ד.).

וכן בע"א 6279/04 עזבון המנוח מוסר אבו צבחה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.5.2007), פסקה 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין, נוסח הדברים כדלקמן:

"בנסיבות שבהן התנהגות רשלנית, היא עצמה, שומטת את הקרקע מתחת ליכולת להוכיח את יסוד הקשר הסיבתי, עשוי בית המשפט להורות על העברת נטל השכנוע לנתבע. בעניין לאה מאיר פסק בית המשפט העליון כי "העיקרון שביסוד העברת נטל השכנוע [בגין נזק ראייתי] מתפרשׂ לא רק על מחדלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרש גם על רשלנות בעלת אופי שונה, אשר גורמת לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו. כך גם במקרה של רשלנות מצד הנתבע באי קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לוּ בוצעו יכולות היו להצביע על הגורמים לנזק. רשלנות כזו גם היא עשויה להעביר את נטל השכנוע על שכמו של הנתבע" (ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן לאור, תק-על 2004(2) 837 (2004); להחלת דוקטרינת הנזק הראייתי – בפן הראייתי-דיוני שלה – מחוץ לתחום הרשלנות הרפואית, ראו ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב, פ"ד נט(4) 310 (2005))." (ההדגשות שלי, א.ד.).

בפסק דין זה ניתן לראות כי גם אי ביצוע פעולה - במקרה הזה אי ביצוע בדיקות רפואיות - שלעיתים אף ישנה דחיפות מיוחדת במימד הזמן לביצוען, מחבל למעשה ביכולת הצד השני להוכיח את גרסתו. בנסיבות אלו, ה"עונש" שניתן למזיק הוא הטלת נטל ההוכחה על כתפיו. כלומר - נגרם נזק שתוצאתו קושי בהוכחה, התרופה היא הטלת נטל ההוכחה על המזיק, שיידרש להוכיח שלא התרשל ושלא הזיק.

אם כן, מקום בו הוכח שהנתבע גרם לנזק ראייתי בהתרשלותו – קל וחומר במכוון, יש בכך כדי להטיל על הנתבע את נטל השכנוע לשלול את טענתו של התובע בנוגע לנזק שהנתבע גרם לראיות.

נזק ראייתי באמצעות הסתרת ראיות

צד שהזיק לראיות במכוון, יעשה כל שביכולתו על מנת להסתירן - בין אם באי המצאתן ובין אם בסירוב להמציאן או אף בטענה כי המסמכים אינם בידו או אבדו/הושמדו.

פעמים רבות הצד שהזיק לראיות יסרב להמציאן בטענה כי אינן רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים. המונח 'רלוונטי' הוא רחב כך שפעמים רבות צד טוען לחוסר רלוונטיות על אף ההקשר של המסמך להליך. במצב כזה יש להגיש בקשה לבית המשפט שיכריע אם אכן המסמך רלוונטי אם לאו.

אפשרות נוספת היא טענה כי המסמך חסוי וחשיפתו יכולה לגרום נזק לבעל המסמך - חשיפת סודות מסחריים לדוג'. במקרה כזה ניתן להגיש בקשה ולבקש כי בית המשפט יעיין במסמך ויכריע - האם אכן הוא חסוי, האם ניתן לחשוף אותו תוך השמטת חלקים ממנו בלבד וכיוצ"ב. נוסח התקנה הרלוונטי - תקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, כדלקמן:

"(ב) נטענה טענת חיסיון לגבי שאלה או מסמך, רשאי בית המשפט לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו."

היה ויתברר מאוחר יותר שצד לא גילה מסמכים רלוונטיים בניגוד להוראת בית המשפט - הדבר בהכרח צריך לפעול לחובת הצד המסתיר ומעיד על התנהגותו בחוסר תום לב. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת רונן ברע"א 5869/22 פלונית נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 21.12.2022), פסקאות 30 ו- 31 לפסק דינה, כדלקמן:

"...מול כל השיקולים האלה ניצב תמיד גם האינטרס של גילוי האמת. לכן, ככל שמדובר במסמכים משמעותיים יותר להליך, מסמכים שעשויים לשנות את התוצאה שלו ("ראיות זהב"), כך תגבר הנטייה לאפשר את הגילוי ולהיפך – ככל שמדובר במסמך שההשלכה שלו על ההכרעה היא מצומצמת יותר, מסמך שחורג מחזית המחלוקת – כך תקטן הנטייה לאפשר את הצגתו באיחור (ראו יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 69-59 (2021)). כאשר מדובר במסמך שאינו רלוונטי כלל – אין מקום להתיר את הגילוי שלו.

31. יישום השיקולים הללו על המקרה דנן מביא לטעמי למסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטה של בית משפט קמא. אכן, המסמכים בהם מדובר הם מסמכים שלפי הטענה היו בידי המשיבות והן אלה שנמנעו מלגלות אותם. אילו היה מדובר במסמכים רלוונטיים, העובדה שהמשיבות נמנעו מלגלות אותם הייתה עשויה לפעול כנגדן. (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

על כן, יש להיזהר בסירוב להמציא מסמכים, אם אין בטענה ממש, הדבר יכול לגרום לנזק לטוען הטענה.

סיכומו של דבר

דוקטרינת הנזק הראייתי בשיטת המשפט הישראלית מעגנת אחריותו של מי שגרם בתקלה ראייתית – בין ברשלנות ובין במכוון – לפגיעה ביכולתו של הצד האחר להוכיח את תביעתו. מקור החבות בפן הנזיקי מושתת על עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין, ואילו הפן הראייתי‑דיוני מתבטא בעיקרו בהעברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע שפגע בראיות, כך שיהא עליו להוכיח שלא התרשל ושלא גרם לנזק.

הפסיקה הכירה ביישום הדוקטרינה לא רק במקרים של רישום רפואי לקוי או השמדת מסמכים, אלא גם במחדלים כגון אי‑ביצוע בדיקות שייתכן וישפכו אור על נסיבות המקרה. במקרים של הסתרת ראיות, הימנעות מגילוין, טענת חוסר רלוונטיות או חיסיון באופן שאינו תם‑לב, מוסמך בית המשפט לבחון את המסמכים (כקבוע בתקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), ואי‑גילוי מסמכים רלוונטיים בניגוד להוראותיו יפעל לחובת הצד המסתיר ואף עשוי להוביל להחמרה ראייתית כלפיו, לשם הגשמת עקרונות הצדק, תום הלב וגילוי האמת.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.