פיצול סעדים - אימתי?

לעיתים תובע אינו מעוניין לתבוע את מלוא הסעדים להם הוא זכאי במסגרת התביעה שהוא מגיש. לעיתים מסיבות טקטיות ולעיתים - פשוט טרם התגבש מלוא הנזק.

פיצול התביעה למספר תביעות הנוגעות לסעדים שונים מנוגד לכוונת המחוקק, שביקש לצמצם את ההליכים המשפטיים הננקטים על ידי תובעים ולאחד דיונים באופן יעיל ובאותה ערכאה. האמור נשען על העיקרון של 'השתק עילה' הקבוע בתקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") נוסחה כדלקמן:

"25.(א) תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע."

יחד עם זאת, המחוקק מכיר בכך שישנם מקרים המצדיקים פיצול סעדים - באופן שלעיתים אף מקצר ומייעל את ההליך והסעד שכן נתבע, ללא דיונים מיותרים בסעדים שאינם קשורים. לפיכך, תקנה 25(ב) לתקנות מאפשרת לבית המשפט ליתן לתובע רשות לפצל את סעדיו. נוסח תקנה 25ב' לתקנות, כדלקמן:

"(ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים."

עד מתי אפשר להגיש בקשה לפיצול סעדים? התשובה טמונה בשילוב בין תקנה 25ג' לתקנות וכן תקנה 49. תקנה 25ג' לתקנות קובעת כדלקמן:

"(ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם-המשפט."

תקנה 49 לתקנות קובעת את רשימת הבקשות שניתן להגיש עד ישיבת קדם המשפט הראשונה - כאשר פיצול סעדים אינה ברשימה זו. צירוף תקנה 49 יחד עם תקנה 25(ג) קובע בהכרח כי יש להגיש את הבקשה לפיצול סעדים יחד עם כתב הטענות האחרון המוגש בהליך - שכן לפי תקנה 25(ג) יש להכריע בבקשה עד תום קדם המשפט הראשון.

מאידך, כבר נקבע בפסיקה שבקשה לפיצול סעדים אפשר שתוגש בכל שלב של ההליך - ובלבד שטרם הסתיים. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט מלץ בע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 826 (1991):

"מבחינת העיתוי, הוגשה הבקשה בשלב הסיכומים עם סיום הדיון. את הבקשה לפצל סעדים ניתן להגיש בכל זמן שהתובענה תלויה ועומדת בבית המשפט (ע"א 89/64, 115[3] בעמ' 440 וראה גם ע"א 140/88 [4], בעמ' 208. כך שמבחינת המועד הוגשה הבקשה כדין." (ההדגשות אינן במקור, א.ד)

אם כן, בהתאם לתקנות לעיל, דרך המלך הינה הגשת בקשה לפיצול סעדים יחד עם כתב הטענות המוגש בהליך (כתב תביעה/כתב הגנה). ככל שלא הוגשה במועד זה, בית המשפט רשאי לקבלה גם כן, אך התובע להצדיק את האיחור בסעד אותו הוא מבקש לפצל ובכך מוסיף לעצמו משוכה מול בית המשפט שעליו לצלוח לצורך היעתרות לבקשה. אם הדבר מקפח את הנתבע או נעשה בחוסר תום לב כאשר הנתבע הניח אחרת (בצדק), יכול הדבר לגרום לדחיית הבקשה.

יחד עם זאת, אי היעתרות לבקשה משמעותה שלילת זכות תביעה מתובע, דבר שייעשה רק לנוכח נימוקים כבדי משקל המעידים על קיפוח של הצד השני כתוצאה מהיעתרות לבקשה.

האם פיצול סעדים עוצר את מרוץ ההתיישנות?

כאמור לעיל, לעיתים יבקש תובע לפצל סעד כאשר מלוא הסעד טרם התגבש - בין היתר כי הסעד תלוי בהכרעה בתביעה שכבר הגיש, לפיכך - אין לתובע טעם בהגשת תביעה שטרם התגבש הסעד.

לדוגמא, אדם תובע סעד הצהרתי של ביטול חוזה. אם הסעד יתקבל - ככל הנראה הוא זכאי לפיצויים בשל הפרת החוזה על ידי הצד השני; אם הסעד יידחה, אז כנראה שאינו זכאי לפיצויים שכן הביטול לא נעשה כדין. על כן, הסעד הכספי יתגבש רק לאחר שתוכרע התביעה שהגיש בנוגע לחוזה.

במקרים כאלה, ישנו חשש כי פסק הדין יינתן בחלוף תקופת ההתיישנות ולא ניתן יהיה לתבוע את הסעד שפיצולו אושר.

עניין זה עלה ברע"א 3402/18 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (פורסם בנבו, 11.6.2019) (להלן: "פרשת אפרופים") והוכרע על ידי כבוד השופטת וילנר, פסקאות 15-16 לפסק דינה, כדלקמן:

"15. אני סבורה כי יש להשיב בחיוב על השאלה הראשונה, שכן על מנת לאפשר את מימוש התועלת הגלומה בהיתר לפיצול סעדים, וכדי שזו לא תתאיין, נדרשת סביבה דיונית המאפשרת את יישומו. לפיכך, ברי כי היתר לפיצול סעדים טומן בחובו, כחלק מהמנגנון הדיוני המיוחד שהוא מייצר, הוראה לעצירת מרוץ ההתיישנות עד למתן פסק דין בתביעה הראשונה (וראו: ר"ע 695/85 עיזבון מורטנפלד נ' בן יאיר השרון בע"מ, פ"ד מ(1) 337, 339 (1986); ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 547 (1988) (להלן: עניין מרקוביץ); גורן, בעמוד 316)."

"16. לנוכח האמור, אני סבורה כי עצירת מרוץ ההתיישנות היא אינהרנטית למתן היתר לפיצול סעדים, ולמעשה – כאשר בית משפט מתיר פיצול סעדים, הוא מאשר, מיניה וביה, אף את עצירת מרוץ ההתיישנות להגשת התביעה הנוספת. כך, תתאפשר הגשתה של תביעה זו רק לאחר בירור התביעה הראשונה מבלי שמניין ההתיישנות ינשוף בעורף התובע."

עד מתי היתר הפיצול עוצר את מרוץ ההתיישנות? עד לפסק דין חלוט, כמפורט בפרשת אפרופים, פסקה 17 לפסק דינה של כבוד השופטת וילנר:

"17. הנה כי כן, היתר לפיצול סעדים עוצר את מרוץ ההתיישנות כאמור, והשאלה הנשאלת היא למשך איזו תקופה יושעה מרוץ ההתיישנות: האם עד למתן פסק דינה של הערכאה הדיונית בתביעה הראשונה (כטענת משב"ש), או שמא עד למתן פסק דין חלוט בתביעה זו (כטענת המשיבים)? אני סבורה כי כלל ההצדקות הנזכרות לעיל לעצירת מרוץ ההתיישנות במקרים בהם הותר פיצול סעדים עד להכרעה בתביעה הראשונה, יפות באותה המידה אף לאחר מתן פסק דינה של הערכאה הדיונית, ועד להפיכתו לחלוט. זאת, היות שכל עוד לא ניתן פסק דין חלוט, אין ודאות בדבר עצם הצורך בהגשת התביעה הנוספת ובדבר היקפה וטיבה. משכך, אף בשלב זה אין רבותא בסיכול תכליתו של ההיתר לפיצול סעדים באמצעות השבת מרוץ ההתיישנות למהלכו הרגיל, ובמילים אחרות, אין טעם בהגשתה של התביעה הנוספת כל עוד ה"בסיס" לה (התביעה הראשונה) אינו ניצב איתן (ראו והשוו: יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים" דין ודברים י 17, 21 (2018))." (ההדגשות אינן במקור, א.ד.).

סיכומו של דבר

לרוב בית המשפט לא ידחה בקשה לפיצול סעדים בנקל, שכן משמעות הדחייה היא שלילת סעד מאדם - דבר בלתי רצוי כמדיניות משפטית. שלילת סעד הינה צעד דרמטי ועל כן בתי המשפט מעדיפים לדון לגופו של עניין ולהכריע במחלוקת עצמה, כדי לסיים את המחלוקות ולמנוע ערעורים והליכים מתמשכים.

תכנון מוקדם של ההליך המשפטי מביא להגשת בקשה לפיצול סעדים כבר בתחילתו - כדרך המלך.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.