האם חובה לשלוח התראה לפני תביעה? באיזה מקרים ניתן להימנע?

תלוי.

במקרה של חוזה (או הסכמות בעל פה המגבשות חוזה) התראה לפני תביעה הינה הכרחית לפי ס' 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1973 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), הקובע כיצד יש לבטל חוזה על ידי צד המבקש לעשות כן. נוסח הסעיף כדלקמן:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה – תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

אם כן, במקרה בו אנו מבקשים לבטל חוזה או התקשרות בין צדדים, עלינו ליתן התראה לפני תביעה למפר - על מנת לאפשר לו לתקן את ההפרה. התנהלות אחרת יכולה להיראות כחסרת תום לב ועמידה על ביטול החוזה באופן דווקני - אולי כדי לזכות בפיצוי כספי.

לכן, הסעיף קובע ומאפשר לצד מפר זמן סביר לתיקון ההפרה ומחייב שליחת התראה לפני תביעה. לכן במסגרת ההודעה על ההפרה, יש לקצוב זמן סביר לתיקון ההפרה, שאם יחלוף אזי ידע המפר כי בכוונת הצד השני לנקוט בהליכים משפטיים או שמבחינתו החוזה מבוטל. מהו זמן סביר? סביר ביחס להפרה. ברור שלא ניתן לדרוש תיקון הפרה בתוך מספר ימים בודדים כאשר משך הזמן הריאלי הוא חודש.

הרציונאל בדבר ברור – טרם מאן דהוא מבטל את החוזה – צעד דרמטי במיוחד, יש לאפשר לצד "המפר" לכאורה לתקן את הפרתו. מאידך, אם נרוקן מתוכן את דרישת ההתראה לפני תביעה הקבועה בס' לחוק החוזים תרופות, נמצא עצמנו מקדמים מדיניות משפטית 'זאבית' (ראו לעניין זה רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה(1) 199, 281 (1999). יפים לעניין זה דברי המלומדים בספרם גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 658-657 (2009):

"סבלנות וסובלנות מצד הנפגע בטרם תופעל זכות הביטול ראויות לשבח מסיבה נוספת: הן משקפות נכונות מצד הנפגע להביא בחשבון גם את אינטרס המפר בקיום החוזה, ויש בהן כדי לקדם בעקיפים גם את העיקרון הכללי התומך בקיום חוזים ובאכיפתם – להבדיל מביטולם". (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

יתרה מכך, אף במקום בו התובעים התריאו על הפרה ועל כוונתם לבטל את החוזה 'במקרה שלא' תתוקן, אם חלף זמן רב מההתראה לפני תביעה אז יש "לחדש" את ההתראה. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט מינץ בע"א 6907/16 אקרמן נ' כפיר קבלנות בניין בע"מ (פורסם בנבו, 20.12.2017), פסקאות 35-36 לפסק דינו:

"אדגיש, כי אין משמעה של זניחת ברירת הביטול כי הדיירים איבדו את זכות הביטול לעולמי עד. לאחר זניחת ברירת הביטול, יכול הצד הנפגע "להחיות" את זכותו לביטול החוזה על ידי מתן ארכה למפר (ראו: שלו ואדר, תרופות, 651-650). ואולם, אי מתן הודעת ביטול בתוך פרק זמן סביר ממועד ההפרה מקנה למפר חסינות מפני הפעלה מפתיעה של ברירת הביטול".

סיכומו של דבר: ביטול חוזה איננו “כפתור אדום” אלא מהלך מדורג המחייב התראה לפני תביעה, קציבת ארכה סבירה המותאמת לאופי ההפרה, תיעוד ומסירה, ובהיעדר תיקון — הודעת ביטול מפורשת או נקיטת צעדים מתאימים. הימנעות מהתראה לפני תביעה, או התראה שאינה סבירה, עלולות להיתפס כחוסר תום לב ולהחליש את הסעדים העומדים לנפגע; מנגד, מתן ארכה וחידושה מקום שחלף זמן ממושך מקדמים את עקרון קיום החוזים ושומרים על מסגרת משפטית הוגנת וצפויה.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.