"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" - האם כל הודעה מהווה הודאה?

"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב')

כידוע, הודאת בעל דין בטענות המופנות כנגדו מהווה ראיית זהב - "מלכת הראיות". ראייה בעלת משקל כה גדול כמעט פוטרת את הצד השני מהוכחת הטענות המופנות כלפי המודה. בהליכים פליליים הודאה של נאשם מצריכה רק ראיה נוספת פעוטה בצידה - 'דבר מה'.

אך קיימת הודאת בעל דין גם בהליכים אזרחיים, כך למשל - נתבע יכול להודות בעובדה המגבשת את עילת התביעה עבור התובע. אבל לא כל הודאת בעל דין נחשבת כ'הודאת זהב' - יש גם סוגים של 'הודאת בעל דין'. לא כל הודאת בעל דין בעלת משקל כה רב באופן המייתר את הצורך בראיה נוספת התומכת בדבר.

האם הודאת בעל דין במסגרת עדות בבית המשפט שוות ערך להודאה שנמסרה באופן אגבי במסגרת שיחה בין שני אנשים מחוץ לכותלי בית המשפט? נדמה שהתשובה לכך בשלילה.

הודאה בכתבי טענות או במסגרת עדות בבית המשפט הינה ההודאה 'הטובה ביותר' - מעין 'מלכת ההודאות'. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט מצא בע"א 279/89 הסנה חברה ישראל לביטוח בע"מ נ' דמתי, פ"ד מ"ז(3), 156, 164 (1993), נוסח הדברים כדלקמן:

" .7הלכה פסוקה היא, שלא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו, בעניין השנוי במחלוקת במשפט, היא בבחינת הודאה (בעובדה או בזכות) שבעל הדין נתפס עליה. אבן הבוחן המסורתית היא, שרק הודאה "פורמאלית" (או "משפטית"), הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת בגדר הליך דיוני המיועד לכך .... מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה. מהודאה כזאת אין בעל דין רשאי לחזור בו, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע לכך. " (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

אז מה דינה של הודאת בעל דין שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט? בפסיקה נקבע כי משקלה פחות, היא אינה מהווה הודאה הפוטרת את הטוען מהוכחה. יחד עם זאת, היא ראיה לטובת הטוען בצידה - ככל הראיות המובאות על ידי הצד הטוען. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת נאור בע"א 7003/99 מרינה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(1) 517, 525 (2001), כדלקמן:

"דברי המערער הם בגדר הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית-המשפט. ניתן להביא ראיה בעניין הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית-המשפט כחריג לכלל האוסר על קבלת עדות שמועה. גם במשפט פלילי מביאים ראיה לדברים שאמר נאשם מחוץ לכותלי בית-המשפט כחריג לכלל האוסר עדות שמועה. הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית-המשפט איננה נתפסת כהודאה פורמאלית, אלא היא ראיה בין שאר הראיות שבידי בעל-הדין היריב להסתמך עליהן". (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

הודאת בעל דין הסותרת הודאה בהליך משפטי אחר

לעיתים, אדם או חברה מעורבים בשני הליכים משפטיים נפרדים הנוגעים לאותו עניין או פרויקט (להלן: "הצד הזהה"). עדות בהליך אחד של אותו אדם תחייב אותו ואינה יכולה לעמוד בסתירה לעדותו בהליך האחר. במילים אחרות, 'הצד הזהה' מושתק מלהעלות טענות הסותרות עדות שכבר נתן בהליך משפטי אחר.

מהם התנאים לקביעה כזאת? יפים לעניין זה דברי כבוד השופט דנציגר ברע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים (פורסם בנבו, 4.8.2014), בפסקה 11 לפסק דינו, כדלקמן:

"הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון – בהליך אחר או בגדרי אותו הליך – טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט... תנאי להפעלת ההשתק השיפוטי הוא כי הטענה אשר השתקתה מתבקשת סותרת טענה אחרת שהעלה אותו בעל דין... יש הסבורים כי תנאי נוסף לתחולתו של ההשתק השיפוטי הוא כי אותה טענה קודמת וסותרת הניבה לטוען טובת הנאה בגדרי ההליך בו נטענה (ראו, למשל: עניין אינטרלגו, שם). מנגד, יש הסבורים כי בנסיבות מסוימות ניתן לוותר על דרישה זו". (ההדגשות אינן במקור, א.ד.).

אם כן, שני תנאים מצטברים להתקיימות העובדה כי הצד הזהה מושתק:

התנאי הראשון - כי הטענות סותרות בין ההליכים.

התנאי השני - לצד הזהה צמחה טובת הנאה משינוי עדותו בהליך האחר. הדעות חלוקות בנוגע לחובת התקיימות התנאי השני, שכן כפי שנקבע ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 8.3.05), הרציונל בתנאי זה "נובע מהחשש שתתקבלנה החלטות סותרות על ידי שני טריבונלים שונים" (פסקה 10 לפסק דינו של כבוד השופט גרוניס), כלומר מטעמים של מדיניות משפטית כללית ולא עניין ספציפי. יחד עם זאת, בהמשך הדברים נכתב גם כן:

"כמובן, שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני, אף אם לא נקבע מימצא על סמך עדותו בהליך הראשון (אם נקבע מימצא, ייתכן שיחול השתק אחר, הוא השתק פלוגתא). אעיר, כי איני משוכנע שאומנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי." (ההדגשות אינן במקור, א.ד.).

אם כן, גם אם לא מתקיים התנאי השני באופן המשתיק את הצד הזהה לטעון טענה אחרת, עצם הסתירה בין העדויות פוגעת במהימנות העד, דבר המשליך על כל הראיות המובאות מצידו. לכן, גם אם לא מוחל השתק שיפוטי, אין משמעות הדבר כי אין לסתירה משקל כלל, אלא משקל פחות ביחס להודאת בעל דין שניתנה בהליך האחר.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.