סעד זמני - הסעדים הקיימים ומהם והתנאים לצורך היעתרות לבקשה

סעד זמני הוא סעד דרמטי במיוחד. במקרים מסוימים הבקשה מוגשת במעמד צד אחד, כלומר בית המשפט בוחן את המסמכים שבפניו מבלי לשמוע את הצד השני ואת הגנתו - סיטואציה חריגה בשיטת משפט אדברסרית.

לכן, לא בנקל בית המשפט יעתר לבקשה לסעד זמני המוגשת במעמד צד אחד, שכן בדר"כ מתן הצו יגרום למושא הצו נזק - כלכלי או אחר. ועדיין - בית המשפט שוקל את הראיות המוגשות בפניו' מאזן בין האינטרסים של הצדדים ובוחן האם המבקש עמד בתנאים הקבועים בתקנות ובפסיקה לצורך היעתרות לבקשה.

מהם התנאים לצורך היעתרות לבקשה לסעד זמני?

על מנת לקבל סעד זמני, על המבקש לעמוד בתנאים הקבועים בתקנות 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), הקובעות את התנאים המצטברים לצורך היעתרות לבקשה.

"95. (א) בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה."

סעד זמני: תנאי ראשון - ראיות לכאורה להגשת תביעה

תקנה 95(ב) קובעת את התנאי הראשון - ראיות לכאורה לעילת תביעה. נוסח התקנה כדלקמן:

" (ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

ראשית, על אף שהתקנה קובעת כדרישה שהבקשה לסעד זמני תוגש ב'מסגרת תביעה', הדבר מוחרג בתקנה 95(ג), המאפשרת להגיש בקשה לסעד זמני אף קודם להגשת תביעה, בכפוף לכך שהמבקש מגיש תביעה לסעד 'עיקרי' בתוך 7 ימים. נוסח התקנה כדלקמן:

"(ג)  על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו  או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט."

שנית, בשלב ראשוני זה, הסף הנדרש הוא ראיות לכאורה בלבד, כלומר לא ראיות מובהקות, אלא ראיות המלמדות על כך שיש בסיס לתביעת התובע, כי אם יתברר שטענות התובע נכונות - יזכה בתביעתו. אזי על התובע לטעון את הטענות הנכונות ולהציג ראיות שיעידו - ולו לכאורה, על נכונותן.

כמו כן, חשוב לזכור שבית המשפט נמצא בחיסרון מידע, כי בשלב הבקשה בית המשפט יודע רק את מה שהתובע גילה בפניו (על אף החובה לגלות את כל המסמכים והפרטים הרלוונטיים בפני בית המשפט - על כך בהמשך), לכן הפסיקה מקנה לנתבע (המשיב לבקשה) מעמד עדיף, שכן הוא בחיסרון מול התובע. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט דורנר בבש"א 4459/94 סלמונוב ואח' שרבני ואח', פ"ד מט(3) 479, 484 (1994) (להלן: "פרשת סלמונוב"):

"המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לביטוי בשני תנאים שבהם מותנה מתן צו העיקול: על התובע להציג תשתית ראייתית לכאורית (תקנה 360(א) לתקנות) ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שייגרם לו על-ידי העיקול אם תידחה תביעתו (תקנה 365)."

ראו גם דברי כבוד השופט אור ברע"א 5935/97 סיני ואח' נ' גלנץ ואח', פ"ד נב(1) 193, 198 (1998):

"בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק^-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע כשאין הצדקה לכך. במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק^-דין לטובתו וכן, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון – ובכלל זה בית^-המשפט – חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)".

מכאן אנו למדים על הדרישה לסף של ראיות לכאורה וכן לדרישה לערובה - להבטחת שיפוי בגין נזקיו של הנתבע - אם יוכחו.

סעד זמני: תנאי שני - מאזן הנוחות בין הצדדים

תקנה 95(ד)(1) לתקנות קובעת את התנאי השני להיעתרות לבקשה, כדלקמן:

"(ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;"

בית המשפט בודק מי ינזק יותר מהיעתרות או דחיית הבקשה, התובע או הנתבע. האם הנזק שייגרם הוא בלתי הפיך? האם ניתן לרפא את הנזק בכסף? באיזה סוג זכות הדבר יפגע? זכות קניינית? זכות תנועה? כל זכות ובהקשר של כל אדם שונה.

לכן, בית המשפט מנסה לאזן בין האינטרסים של הצדדים, איזו זכות תיפגע יותר מהיעתרות או דחיית הבקשה. כאשר מדובר בזכות קניינית (וחוקתית), בית המשפט יטה לכיוון זכות זו יותר מאשר זכות כספית לדוג' - שכן זו ברת השבה, פגיעה בזכות קניינית היא חריפה יותר ולעיתים בלתי ניתנת להשבה. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת דורנר בפרשת סלמונוב, בעמ' 483, כדלקמן:

"מכאן נובע כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת משתיים: (1) התובע נושא בנטל ההוכחה; (2) זכות הקניין הינה זכות חוקתית. היא מעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין פוגעים בקנינו של אדם". כל רשות מרשויות השלטון ­ובכלל זה בית המשפט – חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק היסוד). באיזון בין זכות הקניין לבין זכויות ואינטרסים אחרים, אין לפגוע בזכות הקניין, "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או פי חוק כאמור, מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8 לחוק היסוד). זאת ועוד: את זכות הקניין חובה לכבד "ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" (סעיף 1 לחוק היסוד). אמנם סעיף 10 לחוק מגן על התחיקה הקיימת מפני ביטול על יסוד סעיף 8 או סעיף 1, אולם לנוכח הכלל שהתגבש בפסיקה בדבר פירוש התחיקה לאור עקרונות היסוד של שיטתנו, ובמרכזם זכויות היסוד של האדם, מובן הוא כי יש לפרש גם את התחיקה הקיימת ברוח הוראות חוק היסוד." (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

לעניין זה ראו גם דברי כבוד השופט לוין ברע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ, (פורסם בנבו, 2.10.1995), פסקה 3 לפסק הדין:

"אין מקובלת עלי הגישה שעיקול זמני ניתן "על דרך השגרה" בתובענות לתשלום סכום כסף, ואני סמוך ובטוח שגם השופטת המלומדת לא התכוונה לכך, שהרי היא אזכרה במפורש את תקנה 360 הנ"ל. לעניין זה שומה היה על דנבאר לסמוך את בקשתה על "מסמך" או "ראיות מהימנות אחרות", ואני מסכים עם פרקליטי סיגנל שעם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקית, שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן;"

סעד זמני: תנאי שלישי - אין סעד אחר שפגיעתו פחותה

תקנה 95(ד)(2) לתקנות קובעת כדלקמן:

(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;

לאור האמור לעיל, לפי שבית המשפט יבקש להימנע מפגיעה בזכויות אלא אם אין ברירה, על המבקש גם להראות שסעדים אחרים - פוגעניים פחות - לא ישיגו את אותה מטרה.

סעד זמני: תנאי רביעי - תום לב וניקיון כפיים

על מגיש בקשה לסעד זמני להיות תם לב ונקי כפיים. תנאי זה נדרש הן מכוח דיני היושר והן בהתאם לתקנה95(ב)(3) לתקנות, נוסחה כדלקמן:

"(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני." 

הרציונאל בדבר, לא יעלה על הדעת שאדם המתנהל בחוסר תום לב יזכה בסעד כה דרמטי - במעמד צד אחד, באופן המקפח זכות של אדם אחר ללא הזדמנות להתגונן.

לדוג', לא ייתכן שהתובע מבקש סעד זמני כלפי אדם אחר, כאשר הוא בעצמו נוהג באותו אופן. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט גולדברג בע"א 93/81 אליאס נ' שיפר, פ"ד לז(2) 444, פסקה 6 לפסק דינו (1983):

"השאלה העומדת לדין מתמקדת אם כך לעניין זכותם של המערערים לסעד המבוקש על-ידיהם, שעה שהמרפסת שנבנתה אינה פוגעת פגיעה של ממש בדירתם, ושעה שהם עצמם נגועים באי-ניקיון כפיים, כשבנו שמונה שנים לפני כן חדר ברכוש המשותף שבחצר, תוך ניצול החלל שנוצר מבניית קירות תומכים למרפסת שבנו בהיתר. בית-משפט השלום מזכיר בפסק-דינו פעם נוספת, שבה הסיגו המערערים את גבול הרכוש המשותף, וניראה כי דבריו כוונו לסגירת המרפסת על-ידיהם בתריסים שלא בהסכמת יתר הדיירים". (ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

דוגמא נוספת, המתחדדת במיוחד במקרה של סעד זמני במעמד צד אחד, היא חובת גילוי מוגברת של התובע. בנסיבות שבית המשפט נשען על טיעוני התובע בלבד, מן הראוי שלכל הפחות תובא בפניו התמונה המלאה. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט גל בבש"א (י-ם) אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ (פורסם בנבו, 01/05/05), פסקה 15 לפסק דינו:

"אין חולק, כי על בעל-דין המבקש סעד זמני - קל וחומר עת זה מבוקש במעמד צד אחד - מוטלת חובת גילוי כלפי הערכאה השיפוטית הדנה בבקשה. חובה זו, ששורשיה אקוויטאביליים, מעוגנת כיום גם במסגרת חובת תום הלב הדיונית (רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין, פ"ד נד(5) 638, 665-666). חובת הגילוי המוגברת, החלה על המבקש סעד זמני במעמד צד אחד, מפקיעה ממנו את שיקול הדעת לקבוע בעצמו, מתוך שיקולי כדאיות צרים, מהן העובדות הרלוונטיות לבקשה. בכל מקרה של ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165, 168 מול ה'). זאת ועוד, תום הלב הנדרש מן המבקש אינו תום לב סובייקטיבי, שהפרתו נמדדת רק במעשה זדוני, אלא תום לב אובייקטיבי, שהפרתו עשויה להתבטא גם בעצימת עיניים ובמחדל רשלני בבדיקת העובדות כראוי (רע"א 8113/00 שפר הנ"ל, פ"ד נה(4) בעמ' 442 מול ב')."(ההדגשות אינן במקור, א.ד.)

סעד זמני: התחייבות עצמית וערובה

כמפורט לעיל, אף אם בית המשפט נעתר לסעד המבוקש, ייתכן וייגרם נזק לנתבע. על כן, התקנות דורשות מעין 'דמי רצינות' מצד התובע, בדמות בטוחות שיהוו הצהרה כי התובע סבור שתביעתו מוצדקת.

לכן, בהתאם לתקנה 96 לתקנות, על התובע להגיש יחד עם בקשתו, התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום לפיצוי התובע וכן ערובה - הפקדת כסף בקופת בית המשפט, נוסח התקנה כדלקמן:

"96. (א) סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש לפיצוי כמפורט בתקנת משנה (ב), וכן בערובה כמפורט בתקנת משנה (ג) לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו או יצומצם היקפו."

"(ב) התחייבות עצמית של מבקש תצורף לבקשה ותהיה ערוכה לפי הנוסח בטופס 7 שבתוספת הראשונה; התחייבות עצמית לא תהיה מוגבלת בסכום, זולת אם בית המשפט הורה אחרת."

"(ג) המבקש יפקיד ערובה מספקת, להנחת דעתו של בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לפטור את המבקש מהפקדת ערובה, אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין וכן רשאי להתנות את מתן הסעד הזמני בכמה ערובות; הסעד הזמני ייכנס לתקפו רק עם הפקדת כל הערובות שעליהן הורה בית המשפט, זולת אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים."

עד כאן באופן כללי לגבי סעדים זמניים. מכאן ואילך התייחסות לסעדים ספציפיים.

סעד זמני: צו עיקול זמני וצו מניעה זמני

לעיתים נבקש מבית המשפט לעקל נכס מסוים - ולו באופן זמני, על מנת למנוע שימוש בנכס באופן שיחבל בהיעתרות לתביעה העיקרית. לדוגמא, שולם כסף תמורת דירה, ורכישת הדירה במחלוקת. רוכש הדירה - המבקש לבטל את החוזה, מבקש צו עיקול זמני על הכספים שבידי המוכר על מנת שאם יזכה בתביעתו, ניתן יהיה לשלם לו מהכספים המעוקלים.

הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה של חברה בע"מ, שכן אם החברה חדלת פירעון לרוב לא ניתן לגבות את הכסף מבעלי החברה החוסים תחת המסך התאגידי. כמובן שבמקרים מסוימים ניתן 'להרים את המסך' ולדרוש את פירעון החוב מבעל המניות, אך ניתן לעשות כן רק במקרים חריגים ולאחר הליך משפטי הבודק אם יש ממש בטענות המבקש.

התקנה הרלוונטית הדנה בצו עיקול זמני - תקנה 103 לתקנות, נוסחה כדלקמן:

"103. (א) בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

התקנה הרלוונטית הדנה בצו מניעה זמני - תקנה 109 לתקנות, נוסחה כדלקמן:

"109. בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין." (ההדגשה אינה במקור, א.ד.)

התקנות הנ"ל מוסיפות תנאי נוסף - 'עיקרון ההכבדה' - אם דחיית הבקשה לצו עיקול/מניעה תסכל או תכביד על ביצוע פסק הדין בתביעה העיקרית אזי בית המשפט יטה להיעתרות לבקשה, על מנת שלא לעקר מתוכן את כל התביעה עצמה - שצריכה להתברר כראוי לפני שתוכרע המחלוקת.

פעמים רבות הסעד הזמני "מכתיב" את התביעה העיקרית. אם הבקשה לסעד זמני נדחתה, משמעות הדבר כי ככל הנראה התביעה העיקרית חסרת תוחלת גם כן.

לסיכום

סעד זמני הוא כלי חריג שבית המשפט יעניק במשורה, ובפרט כשמבוקש במעמד צד אחד. ההיעתרות מותנית בעמידה מצטברת בתנאים: קיום ראיות לכאורה לעילת תביעה, מאזן נוחות הנוטה למבקש, היעדר סעד חלופי פוגעני פחות, ותום לב וניקיון כפיים לרבות חובת גילוי מוגברת. בהליך זה זכות הקניין של המשיב זוכה למעמד מוגבר והנטל על המבקש כבד בהתאם. אם ניתן הצו, הוא יותנה בהתחייבות עצמית וערובה לפי התקנות כדי לפצות על נזק אפשרי. בתוך כך, סעדים יישומיים כמו עיקול זמני או צו מניעה נועדו לשמר את המצב הקיים ולהבטיח את יעילות פסק הדין, אך יינתנו רק כאשר יוכח שהפגיעה הכרחית ומידתית.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.