האם ניתן להימנע ממימוש נכס בהליך חדלות פירעון - על הברחת נכסים

אצל כל חייב מקנן החשש ממימוש נכסיו במסגרת הליך חדלות פירעון - ובצדק, שכן על החייב לפרוע את חובותיו לנושיו - המקסימום שהוא יכול.

תמורה מקסימאלית זו - של החייב לנושים, כוללת את מימוש כל נכסי החייב ברי המימוש, בין היתר - נכסי מקרקעין.

בהערת אגב יצוין כי לא כל נכס ניתן למימוש בהליך חדלות פירעון - לדוג' כספי פנסיה שאינם נזילים אינם ברי מימוש בהליך אלא בהסכמתו המפורשת של החייב.

לעיתים, לא תמיד כדאי להימנע ממימוש הנכס, שכן האלטרנטיבה פדיון כספי של הנכס אינה כדאית. יחד עם זאת, חייבים רבים מנסים לחמוק ממימוש נכס באמצעות הברחתו לפני בהליך חדלות פירעון. אלא שהמחוקק ער לכך וקבע תנאים ותקופות שבהתקיימותן ניתן לבטל העברה(!) של נכס שבוצעה לפני ההליך.

שני מקרים אפשריים בעניין זה, שניהם נגזרים ממשך הזמן שחלף מאז ההעברה ועד לפתיחת הליך חדלות פירעון. ככל שמשך הזמן רב יותר, התנאים להתגבשות ביטול ההעברה מחמירים יותר ולהפך.

התקופה הראשונה לביטול הברחת נכסים - עד שנתיים או ארבע שנים (במקרה של קרוב משפחה)

ס' 220 לחוק חדלות פירעון ושיקול כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק") קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, שבשלה נגרע נכס מנכסי קופת הנשייה, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה): (1) הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין; (2) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור; (3) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון."

אם כן, בית המשפט של הליך חדלות פירעון רשאי להורות על ביטול העברה בשלושה תנאים מצטברים:

1. לא התקבלה תמורה בגין הנכס או התקבלה תמורה נמוכה באופן יחסי.

2. ההעברה בוצעה שנתיים לפני צו פתיחת ההליכים; במקרה שההעברה בוצעה לקרוב משפחה - 4 שנים קודם לצו פתיחת ההליכים. מיהו קרוב?: "בן זוג, הורה, הורה הורה, סב או סבתא של הורה, בן או בת, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד או דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, נין או נינה, או בני זוגם של כל אחד מאלה, וכל אדם הסמוך על שולחנו של היחיד;"

3. במועד שבו בוצעה ההעברה, היה החייב במצב כלכלי של חדלות פירעון - שאינו יכול לפרוע את חובותיו.

זוהי למעשה התקופה הראשונה, תקופה שקרובה לצו פתיחת ההליכים, תקופה שההנחה לגביה היא שככל הנראה שהחייב 'התכונן' להליך וביצע הברחת נכסים. על כן, הדרישה להתגבשות העילה אינה מחמירה במיוחד ואינה דורשת הוכחת כוונת זדון של הברחת נכסים, אלא בחינה 'קרה' של העובדות - הנכס נמכר ללא תמורה במהלך תקופה של מצב כלכלי קשה של היחיד? זה מספיק לצורך ביטול ההעברה.

התקופה השנייה לביטול הברחת נכסים - עד שבע שנים

ס' 221 לחוק קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה שבוצעה במטרה להבריח את הנכס מנושים, גם אם במועד ביצוע הפעולה לא היה החייב בחדלות פירעון, ובלבד שמועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ושסיומה במועד מתן הצו (בסימן זה – פעולה להברחת נכס); בבוא בית המשפט להורות כאמור, רשאי הוא להביא בחשבון אם מי שהנכס הועבר אליו קיבל אותו בתום לב."

כבר מקריאה ראשונית של הסעיף ניתן לראות את ההבדלים הברורים בין התקופה הראשונה לתקופה השנייה.

אומנם הסעיף מקל בדרישה של 'היות החייב חדל פירעון במועד ביצוע הפעולה' שכן 7 שנים אינה תקופה ריאלית לדרישה זו, אך הסעיף דורש כוונת זדון להוכחת הברחת נכסים - כוונה קשה יותר להוכחה שכן היא סובייקטיבית - 'כוונת החייב', אך יש להוכיחו באופן אובייקטיבי, באמצעות המסמכים והנסיבות שמצויים בפני הנאמן.

חשוב לציין, ביטול הפעולה אינו בהכרח מבטל את ההעברה שבוצעה, שכן מדובר בהעברה לצד שלישי - שאם מצידו רכש בתום לב לא ניתן לקפח את זכותו הקניינית בנקל - אם בכלל. מאידך, משמעות הדבר היא שהחייב ידרש לפרוע את שווי הנכס שהוברח במסגרת תוכנית הפירעון לצורך קבלת הפטר.

הברחת נכסים באמצעות העדפת נושים אסורה

פעולה אסורה נוספת בהתאם לחוק הינה העדפת נושים - קרי תשלום לנושה אחד על חשבון נושים אחרים - בתקופה שקדמה להליך חדלות פירעון.

לרוב, במסגרת ההליך, הנושים אינם מקבלים את מלוא החוב אלא רק חלק ממנו (על זכויות נושים ואופן בדיקת תביעות חוב לחצו כאן). לכן, לעיתים רבות נרצה לפרוע חובות לאנשים שקרובים אלינו ונעדיף אותם על פני נושים אחרים. אלא שהדבר מהווה קיפוח של יתר הנושים ולפיכך העדפת נושים אסורה, שכן כסף ששולם לנושה אחד "יורד" ממצבת הנכסים של החייב ולפיכך מהתשלום ליתר הנושים.

במקרה כזה, בית המשפט יכול לבטל את הפעולה שבוצעה בהתאם לתנאים הקבועים בס' 219 לחוק, נוסחו כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שהביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון, ושנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, לרבות פעולה שנעשתה במסגרת הליך גבייה ולרבות העברת בעלות בנכס או שעבוד נכס, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה המקנה עדיפות לנושה):

(א) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי נושה שהוא קרוב של החייב – שנה לפני המועד האמור;

(ב) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון;

(ג) בשל הפעולה ייפרע לאותו נושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון לפי סדר הפירעון;"

גם כאן, החוק עושה אבחנה בין העדפת נושה רגיל לבין העדפת קרוב משפחה - אם מדובר בקרוב משפחה אז התקופות ארוכות יותר - כי יש סיכוי גבוה יותר לביצוע הברחת נכסים לקרוב משפחה. לכן, התקופה היא שלושה חודשים להברחת נכסים לאדם 'רגיל' לעומת שנה במקרה של קרוב משפחה.

במקרה שבית המשפט מורה על ביטול הפעולה, ייתכן כי ידרוש את השבת הכספים מצד שלישי - אם התקבל בחוסר תום לב, וייתכן כי ידרוש מהחייב לפרוע את התשלום שהעביר במסגרת תוכנית הפירעון של הליך חדלות הפירעון - על מנת שלא לקפח את יתר הנושים.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט לא יורה על ביטול הפעולה, כמפורט בס' 219(ב) לחוק להלן:

"בית המשפט לא יבטל פעולה המקנה עדיפות לנושים בהתקיים אחד מאלה:

(1) החייב קיבל במועד ביצוע הפעולה או במועד סמוך לו תמורה הולמת בנסיבות העניין לפעולה שביצע; לעניין זה, לא יראו בפירעון החוב כשלעצמו תמורה הולמת;

(2) ביצוע הפעולה היה במהלך העסקים הרגיל של החייב והחוב שנפרע בשל הפעולה נוצר במהלך העסקים הרגיל של החייב; לעניין הסדר פריסה לתשלום חוב לרשות המסים, לרשות מקומית או למוסד לביטוח לאומי – לא יראו בעובדה שהסדר הפריסה נעשה באופן חד-פעמי כשלעצמה, פעולה שלא במהלך העסקים הרגיל;

(3) לגבי חייב שהוא יחיד – החוב הנפרע הוא חוב לאדם שאינו קרובו של החייב בסכום שאינו עולה על 5,744.49 שקלים חדשים, ולעניין חוב בשל שכר דירה או שירות מתמשך – יחושב הסכום האמור על בסיס התשלום החודשי;

(4) לגבי חייב שהוא יחיד – החוב הנפרע הוא חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין."

אם כן, בית המשפט של חדלות הפירעון בוחן את מהות ההעברה, האם נעשתה בתום לב אם לאו. לכן, אם במהלך ניהול עסקיו או כספיו, החייב שילם סכום כסף מסוים לנושה אך קיבל תמורה (מלאי לדוג') ההולמת את הסכום ששילם, אין מדובר בהעדפת נושים (או פירעון החוב) אלא בתשלום לגיטימי.

כמו כן, החוק קובע סכום מינימלי שייחשב כהעדפה אסורה (במקרה שאין מדובר בתשלום לקרוב משפחה) - 5,744 ש"ח.

סיכומו של דבר

ניסיונות להבריח נכסים לפני הליך חדלות פירעון עלולים להיות לא רק חסרי תועלת אלא גם מזיקים, שכן החוק מעניק לבית המשפט סמכויות רחבות לבטל העברות כאלה בתקופות שונות. התנהלות שקופה ואחראית היא המפתח לשיקום כלכלי מוצלח, ללא סיכונים מיותרים של הארכת הליכים או הגדלת חובות. מאחר שכל מקרה דורש בחינה מדוקדקת של נסיבותיו הייחודיות, מומלץ בחום להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום חדלות פירעון כדי לבנות אסטרטגיה נכונה ולהימנע מטעויות יקרות.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש תמיד להתייעץ עם עורך דין.